״אני מתחילה לדאוג. אני מפחדת ש...״

״אין על מה, באמת. אני פשוט יודע שזה בקטנה. אני מרגיש את זה באווירה של החבר׳ה. מגובשים, מפוקסים. רק נאבטח איזה ציר של שריונרים, ואחרי זה נחזור הביתה.״

״אוף, זה עדיין נשמע רע.״

״יהיה בסדר, באמת. ותזכרי תמיד שיש בנאדם שאוהב אותך הכי הכי בעולם.״

״אני גם אוהבת אותך, ריקו כל יכול שלי. תחשוב עלינו ועל העתיד שלנו, והכול יהיה בסדר.״

*

רועי גבריאלי, סטודנט לעיצוב גרפי, חבר של רננה וחובש קרבי במילואים, עבר טראומה במהלך היתקלות עם מחבלים במלחמת לבנון השנייה. הלם הקרב והפוסט־טראומה שעבר גרמו למשבר, והוא יוצא למסע בתקווה להחזיר לעצמו לא רק את מה שאיבד בזמן המלחמה, אלא גם את אהובתו. אנו עוברים איתו מסע של ייאוש ושל תקווה, של קושי גדול ושל מאבק הרואי להיחלץ ממנו. מסעותיו מביאים אותו להרפתקה בתאילנד וגם לכורסת הטיפולים. בדרך אנו מבינים את ההשלכות שיש לפצע כזה על כל הרבדים בחייו. זהו ספר על אהבה ועל אובדן, על כאב ועל החלמה, ובעיקר על תקווה.